'Halah
Daf 4a
וְהָתַנִּינָן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר. אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ אִיסּוּר תּוֹרָה נִיחָא אִין תֵּימַר אִיסּוּרוֹ מִדִּבְרֵיהֶן יֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר תַּקָּנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מִפְּנֵי 4a הָֽרְחוֹקִין.
Traduction
Cependant, l’on a dit (16)''(Suka 3, 12); (Rosh Hashana, 4, 3).'': Après la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï établit que, toute la journée consacrée à l’offre de l’omer, il soit interdit de manger de la nouvelle récolte? Or, cette défense est justifiable si auparavant elle l’était en vertu d’un texte légal; mais si elle existait seulement par ordre des rabbins, se peut-il que l’on ait institué un tel ordre à la suite d’autres ordres non légaux? Il l’a instituée en vue des gens éloignés de Jérusalem (il a interdit le jour entier, et non jusqu’à midi, pour qu’en cas de reconstruction du Temple on ne conserve pas l’habitude d’en manger depuis midi, lorsqu’il pourrait y avoir un retard sous ce rapport).
Pnei Moshe non traduit
והתנינן. השתא פריך למ''ד דאין איסורו אלא מדבריהם עד אחר הקרבה דהא תנינן בפ' בתרא דר''ה ובכמה מקומו' משחרב בה''מ התקין ר' יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף והוא ששה עשר כולו אסור משום מהרה יבנה בה''מ ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ולא ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר המזרח מתיר השתא דאיכא עומר עומר הוא דמתיר ובשלמא דאם תימר דאיסורו ד''ת עד אחר הקרבה ניחא הא דהתקין אחר שחרב המקדש שיהא כולו אסור לפי שכשיבנה המקדש יהיה איסורו מן התורה עד אחר הקרבת העומר ומשום הך גזירה דאמרן הוסיף והתקין אלא אי אמרת דאין איסורו אלא מדבריהם עד אחר הקרבה אפי' בזמן המקדש ויש תקנה אחר תקנה בתמיה דבזמן המקדש גופיה מתקנת דבריהם הוא דאסור ואנן ניקום ונוסיף לתקנה משחרב המקדש לאסור כל היום משום הך גזירה דיאמרו וכו' הא אפי' בזמן דאיכא עומר אינו אסור אלא מכח תקנת דבריהם בעלמא:
אמר ר' יוסי בר בון לעולם אפי' בזמן המקדש איכא למימר דאין איסורו עד אמר הקרבה אלא מדבריהם והא דקשיא לך על תקנת ריב''ז שהוסיף משחרב המקדש היינו טעמא דמפני הרחוקין הוא דהתקין כך דתנינן שם משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקין שאינן יודעין אם קרב העומר או לא מותרין מחצות יום ולהלן כדמפרש התם טעמא מפני שהן יודעין שאין ב''ד מתעצלין בו להקריבו עד אחר חצות ומכיון דהרחוקין אינם מותרין אפילו בזמן דאיכא עומר אלא מחצות יום ולהלן הוסיף ריב''ז לתקן משחרב המקדש לאסור כל היום:
רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָא בֵּין בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. אָמַר רִבִּי הוּנָא מַתְנִיתָא דְחִזְקִיָּה פְלִיגָא עָלוֹי. עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מְלַמֵּד שֶׁהַיּוֹם מַתִּיר. יָכוֹל אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַקָּרְבָּן תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֲבִיאְכֶם אֶת קָרְבַּו אֱלֹהֵיכֶם. וְתַנִּינָן מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן שֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אִיתְתָּבַת קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְאָמַר אִין יִסְבּוֹר חִזְקִיָּה כְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר אָמַר וַהֲלֹא מִן הַתּוֹרָה אָסוּר.
Traduction
R. Jérémie au nom de R. Hiya dit: soit au temps des sacrifices, soit lorsqu’ils n’existaient plus, la journée du 16 Nissan entraînait l’autorisation. R. Houna dit que l’enseignement de Hiskia le contredit, en inférant de l’expression ''jusqu’à ce jour même'' que la date fixe la permission. Est-ce à dire qu’il en est de même au moment d’offrir les sacrifices? Non, parce qu’il est dit: ''Jusqu’à ce que vous ayez apporté l’offrande de votre Dieu (17)Donc, il y a contestation, en ce que ce n'est pas le jour qui motive la permission, mais l'apport de l'offrande.''. Mais n’est-il pas enseigné (18)Autre contestation: si même pendant le temple la permission émane du jour, soit dès le matin, pourquoi R. Yohanan établit-il la défense jusqu'au soir? Ne voit-on pas là qu'il faut la certitude de l'apport? qu’à la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï institua que toute la journée consacrée à l’offre de l’omer, il soit interdit de manger de la nouvelle récolte? J’ai présenté cette observation à R. Jérémie, dit R. Yona, et il m’a répondu que si R. Yohanan b. Zaccaï partageait l’avis de R. Juda, il déclarerait que c’est légalement interdit toute la journée du 15 (sans que ce soit une précaution rabbinique; dès lors il n’y a plus d’objection de ce fait, et R. Hiya peut avoir un autre avis).
Pnei Moshe non traduit
ר' ירמיה בשם ר' חייא קאמר דאף בשעת הקרבן היום הוא מתיר ומשמע דאין איסור כלל עד אחר הקרבה ולפיכך קאמר ר' הונא דברייתא דהביא חזקיה לעיל פליגא עלוי דאין אתה מקיים אלו ב' הכתובים אא''כ תחלק בין שעת הקרבן ובין שלא בשעת הקרבן:
והתנינן. השתא פריך לחזקיה דלדידיה שלא בשעת הקרבן היום מתיר מדאורייתא כדיליף מקרא והתנינן דר' יוחנן בן זכאי התקין משחרב המקדש שיהא יום הנף כולו אסור ומ''ט החמיר כל כך ואי משום הך גזירה דלעיל לא היה לו להחמיר אלא עד חצות דהרי אף כשיבנה המקדש אחר הקרבה מיהת מותר ומחצות יום ולהלן הא אמרינן דאין חוששין כלל לפי שאין הב''ד מתעצלין בו:
איתותבת קומי ר' ירמיה. הקשיתי קושיא זו לפני ר' ירמיה. ואמר לי דמתקנת ריב''ז לא קשיא מידי:
אין יסבור ר' חזקיה כר' יהודה וכו'. כלומר דיכילנא לשנויי לך דאפשר הוא אם יסבור ר' חזקיה דהך תקנתא דריב''ז כר' יהודה הוא דאתייא דאמר התם והלא מן התורה הוא אסור כל היום בזמן דליכא עומר דכתיב עד עצם היום הזה וס''ל דעד ועד בכלל ובזמן דאיכא עומר גלי לן קרא עד הביאכם וגו' והא דקאמר התקין ריב''ז דרש והתקין הוא דדריש להני קראי כר''י והתקין כך וא''כ מהך דריב''ז לא תקשי לדחזקיה דבשיטת ר' יהודה היא. א''נ דה''ק דנוכל לפרש לדחזקיה דאיהו גופיה ס''ל כר' יהודה דשלא בשעת הקרבן דקאמר היום מתיר היינו עד שיעבור כל יום ששה עשר וכר' יהודה דס''ל עד ועד בכלל וריב''ז נמי כר' יהודה ס''ל ודרש והתקין קאמר ועיקר:
תַּמָּן חָשִׁין לְצוֹמָא רַבָּא תְּרֵין יוֹמִין. אָמַר לוֹן רַב חִסְדָּא לָמָּה אַתֶּם מַכְנִיסִין עַצְמֵיכֶם לְמִסְפֵּק הַזֶּה הַמְּרוּבֶּה חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין מִתְעַצְּלִין. אָבוּהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק חָשׁ עַל גַּרְמֵיהּ וְצָם תְּרֵין יוֹמִין אִפְסַק כְּרוּכָה וּדְמָךְ.
Traduction
Là (à Babylone), le scrupule fut tel, qu’en raison du doute pour la fixation de la néoménie, on établissait 2 jours pour le jeûne du grand pardon (19)Fait raconté à propos des gens éloignés de Jérusalem, dont parlait R. Yohanan b. Zaccaï. Cf. même série, (Rosh Hashana 1, 4) ( 57b).. Aussi R. Hisda leur dit: Vous vous donnez une peine infinie à cause d’un doute supposé: soyez certain que le tribunal n’aura rien négligé à cet égard. Le père de Samuel b. Isaac eut des scrupules pour lui: ayant jeûné 2 jours de suite, ses intestins se rompirent et il en mourut.
Pnei Moshe non traduit
תמן חשין לצומא רבא תרין יומין. בפ''ק דר''ה גריס לה על המתני' על ששה חדשים השלוחין וצאין וכו' ומתקנת ריב''ז נשנה שם במתני' לקמן ואיידי דאיירי הכא מתקנת ריב''ז ומהך דאין הב''ד מתעצלק מייתי נמי להא דקאמר תמן בבבל יש שהיו חוששין לצום שני ימים בשביל יה''כ מספק שלא היו יודעין אם עיברו ב''ד שבא''י את אלול או לא ואמר להן רב חסדא למה לכם להכניס עצמכם למספק הזה שתוכלו להסתכן מחמת כך הלא חזקה הוא שאין הב''ד מתעצלין מלשלוח שלוחין להודיע להגולה אם עיברו אלול או לא:
בר אבוי והתם גריס אבוה דר' שמואל בר רב יצחק והוא רב יצחק גופיה:
אפסק כרוכה ודמך. כשהפסיק מן התענית ורצה לכרוך לסעודה נתחלש ונפטר ועל שהכניס עצמו לסכנה מספק לא הזכירו שמו להדיא ואמרו אבוה דר' שמואל בר רב יצחק:
אִם הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר הָעוֹמֶר מַתִּיר. רִבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם לַהֲבָאָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר קוֹדֶם לִקְצִירָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הֲבָאָה מַתֶּרֶת לַהֲבָאָה הַקְּצִירָה מַתֶּרֶת לִקְצִירָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קְצִירָה מַתֶּרֶת הֲבָאָה וּקְצִירָה. לְפוּם כֵּן רִבִּי יוֹסֵי חַוֵוי בָהּ קָצַר לָרַבִּים וְנִטְמָא חָזַר הַיָּחִיד לְאִיסּוּרוֹ.
Traduction
Si ces produits ont pris racine avant l’offre de l’omer, dit la Mishna, cette offre en permet l’usage. R. Yona dit que l’enracinement devra avoir lieu entre la récolte et la présentation (pour que celle-ci ait son effet); selon R. Yossé, elle devra précéder la moisson. R. Yona s’explique ainsi: l’offre de l’omer permet d’importer des produits de ce genre, et sa moisson autorise la récolte de la même espèce (20)''Il est seulement permis pour l'usage profane d'employer ce qui était enraciné dès avant la coupe de l'omer; mais, pour l'offrande au Temple, on peut aussi prendre ce qui n'était enraciné qu'avant l'offre.''. R. Yossé dit que la moisson autorise tout. Comment cet avis de R. Yossé est-il admissible? Ne montrait-il pas le contraire en disant: lorsque quelqu’un ayant coupé le blé pour plusieurs personnes (l’omer) est devenu impur, la partie de l’homme seul redevient interdite (n’ayant pu l’offrir; donc tout dépend de l’apport).
Pnei Moshe non traduit
אם השרישו קודם לעומר. תנינן דהעומר מתירן ופליגי בה מאי קודם לעומר:
ר' יונה אמר קודם להבאה. אם השרישו קודם להבאת העומר אף על פי שבשעת קצירה אכתי לא נשרשו העומר מתירן ור' יוסי אומר צריך שישרשו קודם לקצירת העומר:
אמר רבי יונה הבאה מתרת להבאה וכו'. כלומר בדין הוא שיהא כל אחת ואחת מתרת לכיוצא בה דהבאה מתרת להבאה שאין מביאין שום מנחה מתבואה חדשה מקודם להבאת מנחת העומר וקצירה מתרת לשאר קצירה דאין קוצרין לפני העומר ואם כן הוא הדין להשרשה שהיא הבאה בקרקע בדין הוא שתהא הבאת העומר מתרת למה שהובאה בקרקע מקודם לה ורבי יוסי אומר דאין ראיה אלא דהכא לענין שיהא מותר להדיוט הכל בקצירה הדבר תלוי והקצירה היא שמתרת הבאה בהקרקע מקודם לה ומתרת ג''כ להקצירה:
לפום כן רבי יוסי חווי בה. כלומר שמכאן הגיד גם לדין הזה שאם קצר העומר לרבים והיינו לצורך הצבור להקריבו ונטמא וצריך לקצור עומר אחר חזר היחיד לאיסורו של קצירה עד שיקצור העומר האחר משום שהכל בקצירה תליא מילתא ואנן בעינן קצירה הראויה להבאה וליכא וכדפליגי גם בזה לקמיה:
'Halah
Daf 4b
רִבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם לִקְצִירָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר 4b קוֹדֶם לַהֲבָאָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִילְתֵיהּ דְּכַהֲנָא מְסַייָעָא לִי דְּכַהֲנָא אָמַר וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּיכּוּרִים לַיי֨. זוֹ בִיכִּירָה הָאֲחֶרֶת לֹא בִיכִּירָה. הַגַּע עַצְמָךְ אֲפִילוּ עֲשָׂבִים אֲפִילוּ הַשְׁרָשָׁה הָעוֹמֶר בָּא וּמַתִּיר. וְלֹא קוֹדֶם לִקְצִירָה אֲנָן קַייָמִין. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי הַמְּנַכֵּשׁ בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְנִתְלַשׁ הַקֶּלַח בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹתְלוֹ בְמָקוֹם הַטִּינָּא אֲבָל לֹא בְמָקוֹם הַגְּרִיד. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.
Traduction
En effet, R. Yona prescrit que l’enracinement devra précéder la moisson; selon R. Yossé, il devra précéder la présentation. R. Yona dit que l’opinion de Cahana confirme la sienne, puisqu’il interprète le verset du Lévitique (2, 14): Si vous apportez l’offrande de prémices à l’Eternel, en ce sens que l’offre sera mûre, bien que le reste de la même espèce ne le sera pas encore, c.-à-d. si le reste est à l’état d’herbe, ou ayant à peine prise racine, la présentation de l’omer vient aussitôt en permettre l’usage, et il s’agit là d’une situation qui précédait la moisson. C’est aussi confirmé par l’enseignement disant (21)Babli, Pessahim 55a.: lorsqu’au 13 Nissan on sarcle son champ et que, par mégarde, on détache une tige qui vous reste en main, on peut aussi la replanter dans un endroit humide (où reprenant aussitôt racine, elle repoussera bientôt, avant l’omer), mais non dans un endroit sec (privé de cet avantage). Or, à quoi bon parler de la date des 13, 14, 15 et même une partie de la journée suivante? (puisque 3 jours suffisent à développer une racine, la nouvelle récolte devrait être permise si la coupe de l’omer a eu lieu le 14 Nissan? On a donc anticipé d’un jour pour laisser ce temps à l’enracinement, qui devra précéder la récolte).
Pnei Moshe non traduit
רבי יונה אמר קודם לקצירה וכו'. כלומר בהא שקצר לרבים ונטמא איפכא הוא דפליגי דרבי יונה ס''ל קודם לקצירה של עומר אסור לקצור קצירה אחרת ומכיון שכבר קצר לעומר אע''פ שנטמא הקצירה מתרת לקצירה אחרת ור' יוסי ס''ל קודם להבאה כלו' הקצירה שהיא ראויה להבאה היא שמתרת לקצירה ולא זו שאינה ראויה להבאה. כך היה נראה לפרש לפי הגי' הכתובה לפנינו ברישא גבי השרשה דרבי יונה ס''ל קודם להבאה ורבי יוסי ס''ל קודם לקצירה וא''כ הכא איפכא הוא דס''ל בקצר ונטמא אלא דמהא דלקמן לא משמע הכי אלא הכל לענין התרה של השרשה הוא דאיירי לפיכך צריך להפוך הגי' ברישא דר' יונה אמר קודם לקצירה ור' יוסי אומר קודם להבאה וכן הא דבתרה לעיל צריך להפך דברי רבי יוסי לר' יונה ודברי ר' יונה לר' יוסי והאי דהכא ר' יונה אמר קודם לקצירה וכו' כמו גופא הוא ואדלעיל קאי. גופא דפליגי בה רבי יונה ורבי יוסי בענין השרשה מה שמתירה דר' יונה אומר מה שהוא קודם לקצירה ור' יוסי אמר אף אם השרישה קודם הבאה היא שמתרת אותה:
אמר ר' יונה מילתא דכהנא דדריש לה מקרא מסייע לי דקודם לקצירה צריך שישרישו והקצירה מתרת אותן:
זו ביכרה ואחרת לא ביכרה. כלומר מדקרי לה מנחת בכורים משמע שמביא ממה שביכרה בראשונה והאחרים לא ביכרו וא''כ הכל שלא ביכרו בכלל והגע עצמך אפילו האחרים לא הגיעו אלא להיות עשבים ואפילו עדיין אינן אלא בהשרשה בקרקע העומר בא ומתיר אותן והשתא וכי לא קודם קצורה אנן קיימין בהכתוב הזה. דהרי כתיב ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש וגו' וזה הכל בקצירה משתעי שתקצור מהאביב וגו' ומהן תקריב את מנחת בכוריך וא''כ מה שהקצירה מתרת להשרשה שהיא קודם לה היא שמתרת:
ועוד. ראיה מן הדא דתני בברייתא המנכש בשלשה עשר בניסן שעוקר עשבים הרעים ונתלש ע''י כך הקלח של התבואה בידו ה''ז שותלו במקום הטינא כלומר במקום הלח כדי שיחזור וישריש לפי שהקצירה אסורה מקודם לעומר אבל לא במקום הגריד שהוא יבש ואינו חוזר ונקלט בתוך הקרקע וכקציר לפני העומר הוא ומדקתני המנכש בי''ג ולא קתני סתם המנכש לפני העומר ש''מ דבדוקא קתני שיהא כאן שיעור להקליטה והשרשה שהוא מן הסתם שלשה ימים כדי שתהיה קצירת העומר מתירתה והרי יש כאן י''ג וי''ד וט''ו ובערב ליל י''ו הוא זמן קצירת העומר כדתנן בפרק ר' ישמעאל מצותה לקצור בלילה ומקצת היום ככולו כלומר שאע''פ שזה היה בי''ג ואין כאן ג' ימים שלמים מ''מ הואיל ואמרינן בכל דוכתי מקצת היום ככולו יש כאן ג' ימים וא''כ שמעינן דקצירת העומר היא שמתרת לאותן שהשרישו מקודם דאל''כ מאי איריא דקתני המנכש בי''ג:
אמר ר' יוסי. מהא לא שמעינן מידי דמילתא דאבינא מסייע לי דאמר הא דקתני המנכש בי''ג מילתא אחריתא קמ''ל דתפתר כהדא מתני' מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה. בי''ד מיירי ולהכי קתני המנכש בי''ג בדוקא:
אבל וכו'. קושיא היא דתידוק מינה אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה בי''ד לא מיתוקמא ואמאי וכי לא בתלוש הוא דאמרו דבמקום שנהגו תליא מילתא דמקום שנהגו היתר במלאכת תלוש הוא דנהגו שמא במחובר בתמיה והכא דבמחובר הוא דאיירי וא''כ אמאי קאמרת תיפתר כהדא מתני' וכו' והא במחובר לעולם אסור הוא וקאמר דאשכאן חדא ברייתא דתני דמקום שנהגו לעשות בתלוש עושין אפי' במחובר והלכך אצטריך למימר תיפתר כהדא מתני' דמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בי''ד איירי:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי אֲבִינָּא מְסַייְעָא לִי דְּאָמַר רִבִּי אֲבִינָּא תִּיפְתָּר כְּהָדָא מַתְנִיתָא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לֹא בְּתָלוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְחוּבָּר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתָלוּשׁ עוֹשִׂין אֲפִילוּ בִּמְחוּבָּר.
Traduction
De son côté, R. Yossé dit que l’opinion de R. Abina confirme la sienne (22)Il suffit que l'enracinement précède la présentation de l'omer.; puisqu’il dit que l’on peut expliquer l’objection du cas précité en disant qu’il s’agit d’une localité où l’on ne travaille pas le 14 Nissan; car l’on a enseigné: dans certains endroits on n’a pas l’habitude de se livrer aux travaux le 14 (veille de Pâques), et alors il reste à peine 3 jours pour la prise de la racine. Cependant, même si l’on travaille en ce jour, il ne s’agit que de produits coupés, non ceux qui sont adhérents? Comment donc justifier la dite barayeta? On trouve en effet un enseignement disant: là où l’on travaille sur ce qui est coupé, on le peut aussi sur la terre.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source